האדון אלוהים, ישוע המשיח, ציווה על תלמידיו להפוך אנשים מכל אומות העולם לתלמידיו, על ידי כך שילמדו אותם לציית לכל מה שהוא לימד. אותה קבוצת תלמידים נאמנים ומצייתים מוכרת ככנסיית הברית החדשה. עם מותו של השליח פאולוס כקדוש מעונה, חדלה מלהתקיים הכנסייה המבוססת על תלמידות מקראית – כפי שפאולוס עצמו חשש שיקרה. ללא שליחת ההוראה השליחית (האפוסטולית) מאת ישוע, כל כנסייה המנוהלת על ידי רועים או כמרים המלמדים על דעת עצמם, אינה אלא כת כופרת.

האיגרת אל האפסים ב':20–22 מתארת ​​את המאמינים כבניין רוחני, המחובר יחד על יסוד השליחים והנביאים, כאשר ישוע המשיח הוא אבן הפינה הראשית. היסוד (פסוק 20): הכנסייה ניצבת על תורתם ותפקידם של השליחים והנביאים. אבן הפינה (פסוק 20): ישוע המשיח הוא אבן הפינה הראשית; הוא מחזיק את המבנה כולו יחד ומעניק לו כיוון ותמיכה. המקדש הצומח (פסוק 21): המאמינים מותאמים ומחוברים זה לזה; הם צומחים והופכים למקדש קדוש המוקדש לאדון. משכן אלוהים (פסוק 22): אלוהים שוכן בתוך בניין רוחני זה באמצעות רוח הקודש.

האדון אלוהים, ישוע המשיח, עומד להשיב את שירות ההוראה השליחי (האפוסטולי) לקראת ביאתו השנייה, כדי להכין את כנסייתו לבואו.